סיפור חייו של המורה הרוחני וההוגה ג'ידו קרישנמורטי (1986-1895) הינו יוצא דופן ומרתק במיוחד. הוא נולד למשפחה פשוטה למדי בדרום-הודו, וביום בהיר אחד הוכרז על ידי ארגון רוחני עולמי כ"מורה העולם" הבא. הוא נלקח ממשפחתו והועבר לאנגליה, שם חונך וטופח במשך עשרים שנה על מנת להתאים לתפקיד המשיחי שנחזה עבורו.
מאמינים רבים חיכו עד שיתבגר דיו כדי ליטול את שרביט ההנהגה וההוראה. אך כאשר קרישנמורטי הגיע לגיל 27, הוא חווה התעוררות רוחנית דרמטית אשר שינתה לנצח את תפישת המציאות שלו. התעוררות זו הובילה אותו, בהיותו בן 34, להתייצב בפני מנהיגי הארגון ושלושת אלפי תלמידיו המיועדים ולתדהמתם הרבה, להכריז על פיזור המסדר ועל ניתוק קשריו עם העניין כולו.
באותו מעמד הוא הצהיר הצהרה שליוותה אותו לאורך כל שישים השנים הבאות - הוא טען שהדרך היחידה אל האמת היא באמצעות חקירה עצמאית ונוקבת של האינדיבידואל בתוך עצמו, ושעל כל אחד ואחת מאיתנו לקחת לידיו את האחריות לשחרורו המלא מפחדיו ומסבלותיו. קרישנמורטי כיוון את האדם ליצור, באמצעות כלים של שאילת שאלות ושלילת התשובות המוכרות, שינוי מעמיק של כל תפיסת המציאות שלו. הוא דיבר רבות על האפשרות של התחדשות תאי המוח ושינוי מבנה, עד כדי מצב של טרנסמוטציה של התאים
בהמשך חייו כמורה רוחני הוא היה שוב ושוב מכוון את תלמידיו בחזרה אל עצמם ואל תבונתם הפנימית. יחד, הם היו דנים בשאלות רחבות כגון 'כיצד האדם חושב?' או 'מהי פעולה ללא תוצאה?', ובמהלך הדיונים הוא סרב לתת תשובות מיידיות. הוא דרש חקירה, ראיה וחדירה אל תוככי השאלה עצמה. כך, בחקירתו המשותפת עם תלמידיו, הם היו פוגשים את כל התשובות המוכרות והידועות ואת כל תנועות העבר שנצברו בהכרתם, ושוללים אותן עד שהיו מגיעים אל תובנות חדשות שנבעו מתוך הקשבה שקטה וחסרת מאמץ.
הוא דחף את תלמידיו לגלות בתוכם את המקום המסתורי שממנו התשובות העמוקות ביותר מגיעות. בעיניו, המצב הטוב, הבריא והאינטליגנטי ביותר של המוח הוא להיות שליו ודומם, רפוי וצלול לחלוטין. הוא ראה במוח הדומם מתשובות שרק ממשיך לשאול, את מצב המוח האנושי בתפארתו:
"כשהמוח נמצא במצב של הקשבה הוא נמצא במצב שאין בו זיכרון, אין בו מסקנה, אין בו רישום קודם של השאלה ולכן לא תיתכן תשובה מתוך זיכרון קודם. יש רק נוכחות ואז יש תובנה לתוך השאלה. כאשר ישנה תובנה תאי המוח עצמם עוברים שינוי... כשהמוח שקט לחלוטין, השאלה היא כמו אבן שנזרקת לאגם ומעוררת בו אדווה קטנה שמתבטאת כתשובה.". לדבריו, כשאנו מוכנים להודות באמת הזו – אנו מתחילים לגלות אינטליגנציה חדשה: מוח ריק, כזה שפוגש את הלא ידוע, מוח שנגמרו לו התשובות והוא מרגיש כאילו הוא שואל את השאלה לראשונה.
