דורית בר

כילדה תמיד התעניינתי בשאלות הגדולות של החיים, רציתי להבין את החיים עצמם, לגלות את תכליתם העמוקה. נמשכתי למערכות יחסים שאהבה שורה בהן, ורציתי לדעת איך זה קורה, מדוע קשרים מסוימים בין אנשים הם שליליים ואלימים בעוד אחרים רוויים בחמלה ואכפתיות.
כשבגרתי, פגשתי את ספרו של דונאלד וולש "שיחות עם אלוהים". למפגש שלי עם הספר התלוו תחושות של אקסטזה, שמחה והזדהות עמוקה על עצם טבען של השאלות המופיעות שם. הרגשתי שהשאלות עצמן נובעות ממקור דומה לזה שפגשתי בילדותי והבנתי באופן אינטואיטיבי שהן אינן אישיות, כי אם סימני שאלה המצויים בלב כל אדם.

וולש כותב בהקדמה לספרו הראשון: "זהו שי נפלא לכל אלה שבאמת ובתמים רוצים תשובות, ולכל אלה שהשאלות באמת חשובות להן". הטרילוגיה של וולש חוקרת מגוון רחב של נושאים כמו מין ואהבה, דת ואלוהים, מערכות יחסים, נישואין, גירושין, גלגול נשמות, קארמה, מוות, העולם הבא, פוליטיקה ובעיות חברתיות, חינוך וכלכלה ואף בוחנת את המבנה היקומי כולו ואת קיומם של חיים בכוכבים אחרים. וולש סוקר את מימדי החיים, מבקש להבין הכל ולתפוש את המשמעות העמוקה שבבסיס הדברים.
הוא מתאר את האופן שבו נוצר דו-שיח בינו לבין אלוהים "כל שעשיתי היה 'להופיע', לשאול כמה שאלות ולכתוב את מה שהוכתב לי". הדיאלוג הראשון התחיל כשכתב מכתב כועס לאלוהים, שבו התלונן בצורה הישירה ביותר על חייו "מדוע החיים שלי הם כישלון? מה צריך כדי לתקן אותם? למה אינני יכול למצוא אושר ביחסי האישיים? האם הפתרון לבעיית חסרון הכיס יחמוק ממני לנצח? מה עשיתי שמגיעים לי חיים של מאבק בלתי פוסק זה?". כשסיים לכתוב את האחרונה בשאלות "לפתע החל העט לנוע מעצמו... אתה באמת רוצה תשובה לכל השאלות האלה, או שאתה סתם שופך את הלב?", אלה היו המילים הראשונות ששמע. כך החלה מה שהוא מכנה הכתבה שנמשכה שש שנים והולידה את ספריו. הוא מסביר שהתשובות היו מגיעות רק כשסיים לשאול את השאלה בשלמותה ופינה הצידה את מחשבותיו.






האם באמת דיבר עם אלוהים? מבחינת וולש "אלוהים עומד לשוחח איתכם עכשיו דרכי". הוא מתאר את התהליך כתקשור ישיר "אני הרוח הפורעת את שערכם. אני השמש המחממת את גופכם. אני הגשם הרוקד על פניכם. אני ניחוח הפרחים השולחים את ניחוחם למעלה. אני האוויר הנושא את הניחוח. אני תחילת מחשבתכם הראשונה. אני סוף המחשבה האחרונה...אני יצרתי הכל בבת אחת, ואותו הכל קיים כרגע". לצד האמון המוחלט של וולש בזהות הדובר עולות בו גם תהיות וספקות "בעצם אינני משוחח כאן עם אלוהים? חשבתי שאני מדבר עם אלוהים האמיתי". בסופו של דבר, הוא מדגיש שאין זה משנה אם השיחה קורת עם "אלוהים" או לא "לי חשוב רק אם לחומר עצמו יש ערך כלשהו, אם הוא מביא תובנות, גורם התעוררות כלשהי, מצית רצון מחודש או מקדם שינוי מבורך בחיי היומיום שלנו על פני האדמה".
הכוח המניע את כתיבת הספרים הוא השאלות עצמן. נדמה שלפני שהחל תהליך ההכתבה וולש אגר בתוכו אינסוף שאלות חלקן אישיות וחלקן נוגע לעולם כולו, וברגע שנוצרה האפשרות לקבל תשובות נפתח סכר שלא ניתן היה לעצירה (עד היום כתב וולש עשרים ואחד ספרים המתעדים דיאלוגים שלו עם "אלוהים"). נראה שהשאלות שהוא שואל הן אוניברסאליות בטבען. בסופו של דבר כל אדם רוצה לדעת מהו טבעו של היקום, תכליתו ומהותו, מה הקשר בין החיים למוות וכיצד ניתן לקיים מערכות יחסים אוהבות. כל דת מתיימרת לענות על שאלות אלו, פילוסופים דנים בסוגיות דומות וכל מדריך רוחני שנכתב אי פעם מתייחס ברמה כזו או אחרת לאותם נושאים.
סיפור בריאת העולם כפי שמתואר בספר בראשית עונה על השאלה כיצד נוצר העולם, "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ", אלוהים מתואר כבורא כל, והאדם הוא בריאתו הישירה בצלמו כדמותו. במובן זה התנ"ך מרמז על מערכת יחסים היררכית בין האדם לאלוהיו, כך שבני האדם הם ברואיו של האל. התנ"ך עשיר במצוות וחוקים שמקובל לעשותם כדי לרצות את האל, והם שמגדירים מערכת יחסים נכונה איתו. במקרים שבהם עם ישראל לא מקיים את החוקים הללו האל מתואר כזועף וכועס - "וְעַתָּה שְׁמָעוּנִי וְהָשִׁיבוּ הַשִּׁבְיָה אֲשֶׁר שְׁבִיתֶם מֵאֲחֵיכֶם כִּי חֲרוֹן אַף יְהוָה עֲלֵיכֶם" (דברי הימים ב, פרק כח, יא).

תורת המוסר של קאנט מגדירה חוק מוסרי אובייקטיבי, שאותו אנחנו יודעים לא באמצעות הניסיון כי אם באמצעות התבונה. קאנט דחה רעיונות דתיים שלפיהם מוסריות תלויה ברצונו של אלוהים, כמו כן הוא שלל את הרעיון שמוסר נועד לקדם אושר אישי או קולקטיבי. תבונה מבחינתו אינה תלויה בניסיון, אלא היא קיימת לכשעצמה. מוסר הוא עניין מוחלט, שאינו תלוי בדבר. הוא מדבר על "הטוב העליון" כמושתת על אחדות מקפת של שלמות מוסרית ואושר.

קריאה מעמיקה בבשורה על פי תומא חושפת את העובדה שישוע שלל חוקים דתיים משמעותיים בצורה כזו שלא ניתן לגזור משלילתו חוקים חדשים! הוא שולל צומות, מגחך על ברית המילה, מבטל את השבת כיום בשבוע ומתייחס אך ורק למשמעות הפנימית שלה, טוען שרק חוטאים של הלב צריכים לסגף ולענות עצמם, ומעניק לנשים הזדמנות שווה לאחיהן הגברים. בכך הוא מתגלה כדמות שלא היתה דתית כלל כי אם רוחנית – אופי המזכיר הרבה יותר את תרבות 'העידן החדש', המתמקדת בעיקר בהפשטה ובחוויה, מאשר במסורות ודתות, המייחסות חשיבות גם לצורה ולא רק למהות.
אם כך, האם כוחה של השאלה נפגם כאשר מתקבלת תשובה? ג'ידו קרישנמורטי, הוגה ופילוסוף הודי, היה אומר שכן. הוא כיוון בדרך הלימוד שלו לשלילה של כל רעיון שנוצר במוחנו לטובת חקירה מתמדת וחתירה לעבר הלא ידוע. ההעמקה לתוך מרחבים שאינם נודעים אינה נעשית לשם מטרה מסוימת, או כדי להשיג תשובה טובה, אלא מה שמניע אותה הוא גילוי האמת החבויה בשאלה עצמה בזמן שהיא נשאלת. לפי הגדרה זו צורת הכתיבה של וולש לוקה בכך שהיא נותנת תשובות סופיות ומוחלטות. ניתן לומר שוולש מציג פילוסופיית חיים רחבת היקף שיש לה מה לומר על כל דבר. למשל, הוא שואל "כיצד להעלות את חיי על המסלול? איך להשפיע עליהם 'להתרומם'?". התשובה המתקבלת מאד דידקטית ומתארת את החיים כבריאה "בריאה היא תהליך הנובע משלושת היבטי ההוויה שהם אתה: אב, הבן ורוח הקודש; שכל, גוף ורוח; מודע עליון, מודע ותת מודע; אתה יכול לכנות אותם בכל שם שתרצה. אתה בורא בשלושה מישורים. כלי הבריאה הם: מחשבה, מילה ומעשה. כל בריאה מתחילה במחשבה, לאחר מכן היא נעה למילה ומתגשמת במעשה." וולש מקבל הדרכה כיצד לברוא כל צורת חיים שיבקש לעצמו, והסבר מאד מפורט כיצד הוא עצמו יצר את האתגרים המסוימים שניצבים בפניו.
במקום אחר, הדובר מציין ש"היטלר הגיע לגן עדן...ראשית, הוא לא היה יכול להגיע לגיהינום, כי הגיהינום אינו קיים. לכן יש רק מקום אחד שאליו הוא היה יכול להגיע...הנושא האמיתי הוא האם פעולותיו של היטלר היו 'רעות'. אבל אני חזרתי ואמרתי שאין טוב או רע ביקום. שום דבר במהותו אינו בעל ערך של טוב או של רע. כל דבר הוא פשוט מה שהוא."
בסוגיית המוות מתקבל הידע הבא "אתה חושב שהחיים על פני האדמה טובים מהחים בגן עדן? אני אומר לך זאת ברגע מותך תחווה את החופש הגדול ביותר, את השלווה הגדולה ביותר, את השמחה הגדולה ביותר, את האהבה הגדולה ביותר שידעת מעודך."

קשה להישאר אדישים כלפי הנחרצות שמפגין הדובר בשיחותיו עם וולש, ידענות שמצד אחד מבטאת תודעה גבוהה יותר מזו של וולש, ומצד שני לא משאירה מקום להמשך חקירה ושאלה.
מבנה השיח עצמו מבוסס על הפרדה בין השואל לבין זה שמשיב. וולש חוקר את סוגית הנפרדות ומקבל ידע המעגן תפישה מאחדת "אתם הגוף שלי...בכל דבר שאני מתנסה, זה קורה דרככם...אני כל הדברים – נראים ובלתי נראים...אלה שמאמינים שאלוהים הוא כל אשר הווה וכל אשר אין, הם המבינים נכונה". הדובר ממשיך ומסביר את ההפרדה לכאורה "ביצירת זה אשר הוא 'כאן' וזה אשר הוא 'שם' איפשר אלוהים לאלוהים להכיר את עצמו. ברגע של אותה התפוצצות אדירה מבפנים יצר אלוהים יחסיות...התכלית האלוהית שלי בחלוקתי את עצמי היתה לברוא מספר מספיק של חלקים שלי, כדי שאוכל להכיר את עצמי בדרך של התנסות...לפיכך הענקתי לכל אחד מאינספור חלקיי כוח לברוא..התכלית שלי בבריאתכם היתה להכיר את עצמי כאלוהים. על כן אפשר לומר שהתכלית שהצבתי לכם היא, שאתם תכירו את עצמכם כאני".
נחשף כאן פרדוקס, מצד אחד הכותב מדבר עם אינטליגנציה לכאורה חיצונית לו, המאופיינת בחוכמה וידיעת-כל, ומן הצד השני נראה כי זוהי התנסות פנימית לחלוטין, מעין שער לידע המגיע ממחוזות מסתוריים.
אם כך, האם בבואנו לשאול שאלות, כמו שוולש עשה, האם עלינו לפנות פנימה לתוך עצמנו ולחפש את התשובה שם, או שבעצם התשובה נמצאת מחוצה לנו. דונאלד וולש מדגים תהליך משולב – מצד אחד, הוא שאל שאלות, וקול פנימי בתוכו הכתיב את התשובות; מצד שני, הוא הגיש לקוראים את ספריו כמקור ידע חיצוני להם, כדי שיהווה עבורם אוסף תשובות לשאלות בלתי אישיות.
לצד העובדה שוולש מגיש לקוראים "מדריך מעשי לחיים" הוא מעניק מתנה נוספת, משמעותית הרבה יותר. בעצם הוא מלמד כיצד בתנאים מסוימים יכול כל אדם לשאול שאלה ולקבל תשובה מרמת תודעה גבוהה יותר המותאמת אישית עבורו.

מקריאת הספרים של וולש ניתן להסיק שהתנאים הנדרשים לשאילת שאלה הם:
בהירות כוונה - האדם נחוש בדעתו לגלות את התשובה, יש בו מידה רבה של אכפתיות ועניין בנושא שלגביו הוא שואל
התנאי השני – מוכנות להודות שאני לא יודע את התשובה לשאלה, שלמרות שניסיתי תשובות שונות, אף אחת מהן לא מספיק טובה.
התנאי השלישי – לשאול שאלה ברורה ופשוטה
התנאי האחרון – לאחר שאילת השאלה נדרשת הקשבה, מעין מרווח שבו השואל נח, ממתין, פתוח למסתורין שממנו תנבע התשובה.
בעידן הפוסט מודרני, העידן שאחרי הדתות המסורתיות, אנו נדרשים בכל רגע לתת תשובות, לקבל החלטות, לנוע לכיוונים מסוימים, לבחור. בעידן כזה, השימוש בשאלות, יכול לסייע לנו מאד בקבלת תשובות רוויות חכמה בעצמנו, כל שנדרש לשם כך יהיה לשאול ולהקשיב. כפי שהמסתורין חשף את עצמו בפני וולש, כך עתיד לקרות לכל אדם שינהג בדרכו.