ליאת דיין

 

כמנחה, ומורה לתיאטרון ולפיתוח היצירתיות, השאלות שמעסיקות אותי הן כיצד ניתן לעודד ילדים ליצירתיות וכיצד ניתן לעזור להם לפתח את החשיבה. שאלות אלו מטרידות אותי, שכן מניסיוני גיליתי, שאדם עם מוח יצירתי וחופשי, סקרן וערני, הוא אדם שחופש הפעולה בחייו גדול יותר, ותחושת הסיפוק והביטחון העצמי נוכחות בחייו. 

 

כשאני בוחנת את שיטת הלימוד שעל פיה גדלתי אני, אני מוצאת שהדבר המרכזי שהייתי צריכה לעשות הוא לשנן כמויות עצומות של חומר לימוד, מתוך מטרה להצליח במבחן. כתלמידים פעלנו כרובוטים-  מי שהצליח לשנן את החומר נחשב כתלמיד חכם ומוכשר ומי שלא, נחשב כתלמיד הבעייתי.  לאחר המבחן, מיותר לומר שכמעט ולא זכרתי דבר מהחומר הנלמד. הפעולה המרכזית שהמוח שלי התבקש לעשות, היתה את פעולת הזיכרון המשעממת. למרות שהייתי תלמידה טובה וקיבלתי ציונים גבוהים שגרמו להוריי גאווה רבה, חשתי כבויה ולא פעם ביקשתי את נפשי לברוח מהמסגרות החונקות הללו. הדחף ללמוד והסקרנות, נרתמו בכוח לטובת הישגיות במקום לטובת יצירתיות. כמובן שאז לא ידעתי מה הסיבה לתחושת החנק שממנה ביקשתי לברוח. כיום אני מבינה, שאחת הסיבות לכך שברחתי מדיי פעם אל הים, היא מכיוון שנפשי ומוחי ביקשו לעצמם גם דברים אחרים. הם ביקשו לעצמם מרחבים, יצירתיות, חופש ביטוי, דיאלוג, יחס אישי ועוד. 

 

כשבגרתי והתחלתי ללמד בעצמי, התחיל לקרות אצלי חיפוש  מודע אחר שיטות אשר מרחיבות את התודעה ועוזרת ליצור את תחושת החופש הזו שכול כך חיפשתי. לאחר שנים של חיפוש וחקירה, גיליתי שאחד הדברים שהכי מרחיבים את המוח הוא השימוש בשאלה. השאלה התגלתה ככוח מניע אשר מעודד חשיבה עמוקה והתבוננות. מחקרי חינוך שנעשו על ידיי משרד המחקר, מצביעים על כך ששימוש בשאלות גורם לשיפור יכולת הלמידה בצורה ניכרת, אך גם לפיתוח היצירתיות והחשיבה העצמאית, ועל כן ישנה מגמה שהולכת ומתפתחת בקרב אנשיי החינוך אשר מעודדת מורים להשתמש בשאלות בצורה מודעת ושוטפת.   

 

במאמר זה אבחן את השימוש בשאלה בחינוך. אתייחס לחשיבות השאלות בחינוך, לאופן שבו מורים משתמשים בשאלות בשיעורים, ואמנה כמה דרכים שבאמצעותן ניתן לעודד את הילדים לשאול שאלות.  אתייחס לנקודות אלו לאורם של שלושה הוגים ומחנכים אשר מצאתי שעבודתם מעוררת השראה, עבודה אשר לוקחת בחשבון את טובתם הנעלה של הילדים. קרישנמורטי, הנחשב בעיני רבים כאחד מגדולי ההוגים והמחנכים של המאה העשרים,

בנימין בלום, אשר היה פסיכולוג חינוכי מפורסם, ואוסקר ב. מורה וסופר צרפתי אשר מעביר סדנאות לתרגול פילוסופיה לילדים, וכתב את הספרים "מהם החיים"? מהם טוב ורע?" ו"מהם רגשות?".

 

אני מקווה שמאמר זה יוכל לעורר השראה ולהרחיב את הגדרת תפקיד המורה.   

 

בנימין בלום, פסיכולוג חינוכי,(מתוך מאגר מאמרים בנושאי חינוך- אי-לרנינג' מאמרים הקשורים בבנימיןבלום ) מציין כי מורים רבים משתמשים בכלי של השאלה אך לרוב הם אינם עושים זאת בצורה מודעת. השאלות שהם שואלים, מכוונות בעיקר לרמת חשיבה נמוכה אצל התלמידים. על פי מחקרים שנעשו על ידיי הצוות שלו 80% מהשאלות שמורים שואלים את הילדים מזמינות "תשובות זיכרון" ו "תשובות עובדתיות", ורק 20% מבקשות רמות חשיבה גבוהות יותר. בנימין בלום, עמד בראש צוות שפיתח את "טקסונומיית היעדים החינוכיים" הידועה כ"הטקסונומיה של בלום". (טקסונומיה שיטת מיון המתייחסת בדרך כלל לתחום קוגניטיבי).

 

הטקסונומיה של בלום, מציעה למורים, מודלים שונים של שאלות, אשר מכוונות לרמות שונות של חשיבה, ולא רק לרמת החשיבה הנמוכה ביותר המזמינה תשובות זיכרון. על פי טקסונומיה זו ניתן לחלק שאלות לשני סוגים עיקריים: שאלות המכוונות לידע ולשאלות המכוונות למעבר לידע.

 

ניתן לחבר שאלות בכל הרמות, בכל נושא ועל כל טקסט נתון. לשימוש בשאלות בחינוך, אומר בלום, ישנה מטרה חינוכית וגם מטרה קוגניטיבית והן שזורות האחת בשנייה. המורים לומדים לתכנן את השאלות אותן הן "ישתלו" בתוך מערך השיעור. 

 

 

1.שאלות ברמה של ידע, אלו הן שאלות שמורים נוטים לשאול המון. המטרה בשאלות אלו היא בדיקת זיכרון עובדות וידע של משמעויות מילוליות. התלמיד נדרש לזכור עובדות. שאלות כגון: מי? מה? מתי? היכן? מדוע? התשובה לרוב נתונה בתוך הטקסט, ופשוט מחייבת את התלמיד לפנות אל מאגריי הזיכרון. דוגמא: היכן נמצא ים המלח?  המטרה בשאלות של הידע היא הבנה מילולית של המסר בתוך השורות.

 

2. שאלות ברמה של הבנה. גם אלו הן עדיין שאלות שמורים מרבים להשתמש בהם. שאלות מסוג זה הן שאלות המלוות את שאלות הידע. המטרה בשאלות אלו הוא ארגון עובדות בדרך שונה. יכולת ארגון, זכירה, ניסוח, תרגום לשפת התלמיד. התלמיד נמצא בתפקיד תצפיתן. הוא נדרש לתאר, להשוות, לציין רעיונות עיקריים. מהות התשובה לרוב נעשית גם היא רק על סמך מידע נתון או פנייה אל מאגריי הזיכרון. דוגמא: במה דומים או שונים הקטעים? תאר מהם השינויים שחלו בעקבות הניסויים? מהו הרעיון המרכזי?

 

3. שאלות ברמה של יישום. אלו הן שאלות שהמטרה החינוכית שלהן היא עשיית שימוש במונחים או חוקים שנלמדו בשיעור במצבים חדשים. מבחינה קוגניטיבית, שאלות מסוג זה, מפתחות מוחו של התלמיד, את היכולת לזכור, לתרגם, למיין, לפרש, ליישם. שאלות כגון: איך? מה? האם? מצא, הצג, נתח. לדוגמא: איך לפסק את המשפט הבא?   מהות התשובה תהיה בדרך כלל ברורה וחד משמעית.

 

המטרה בשאלות ברמה של הבנה וברמה של יישום היא פרוש המסר במונחים עצמיים (בין השורות).

 

4. שאלות ברמה של אנליזה.  המטרה החינוכית בשאלות אלו היא פיתוח החשיבה הביקורתית וקישורי ידע מעבר לתוכנית הלימודים. המטרה הקוגניטיבית תהיה ללמוד להבחין בין מושגים, לפתח יכולת הכללה והפשטה, ללמוד להבחין בין דעות לעובדות.

התלמיד נדרש לזהות תופעות ועובדות לאור הסיבות והגורמים להן. סוג השאלה יהיה: מדוע? מה הסיבה? מה ההוכחות? דוגמא: מדוע נבלו העלים בצמח? מה ניתן להסיק על המצב בתקופת השופטים? התשובה תהיה מסקנה. מסקנה דורשת הפעלה של חשיבה ביקורתית ואנליטית. היא דורשת גם קישורים היוצאים מתחום חומרי הלימוד. התשובות הן אינן חש משמעיות ותתכנה מספר תשובות אפשריות או איחוד של מספר תשובות אפשריות למסקנה אחת מורכבת. בתשובות יש מימד של מקוריות. המוח נדרש לפעולה מורכבת יותר

 

5. שאלות ברמה של סינתזה. המטרה החינוכית היא העלאת השערות, עידוד יצירת קשרים חדשים במוח, פיתוח החשיבה היצירתית. ברמה הקוגניטיבית, שאלות אלו מפתחות את יכולת הניבוי, האומדן, את היכולת לפתור בעיות. התלמיד נדרש לניבוי, לתחזית וליצירת קשרים חדשים. מקוריים. ניסוח השאלה יהיה פתוח או עקיף. בשאלות מסוג זה מבלי לדעת קורה אלמנט השלילה של מה שקיים או מה שמכירים וישנ4 מעבר עדין אל השדה השלישי. דוגמא: איזה מבנה הייתם מציעים לתיבת נוח בהתחשב במשך זמן המבול, כמות החיות, אחסון סוגי מזון שונים? או אם הייתם משה, אילו נימוקים הייתם מעלים כדיי לשכנע את פרעה על מנת לשלוח את בני ישראל?

 

6. רמת הערכה:

 

המטרה ב שאלות ברמה של אנליזה ברמה של סינתזה, ברמה של הערכה היא קריאה ביקורתית ויצירתית (מעל השורות). מורים שעושים שימוש בשאלות מהרמות הגבוהות דואגים בכך להתפתחות המוח של התלמיד, דבר אשר משמש את התלמיד גם בתחומים נוספים.

 

בעזרת שימוש בטקסונומיה, מורים לומדים להכניס אל מערכי השיעור שלהם שאלות מגוונות, וכך חומר הלימוד אינו משמש רק ללמידת הידע עצמו אלא משמש גם כטריגר לפיתוח החשיבה היצירתית אצל התלמיד, כך השיעורים גם הופכים להיות מעניינים בהרבה.  המורה מרחיב את התפקיד שלו, מאחד שהוא עובר מללמד ידע ותו לא, לאחד שרואה את התלמיד על צרכיו השונים.    

 

 

 

קרישנמורטי רותם את יצר הסקרנות של הילדים ומשתמש בשאלות על מנת להפנות את תשומת לב הילדים אל עצמם ואל התנהגותם. הוא אינו רואה בשימוש בשאלות סוג של פריבילגיה אלא חובה מוסרית של המורה. קרישנמורטי, הנחשב על ידי רבים כאחד מגדולי ההוגים והמחנכים של המאה העשרים, אומר במסגרת שיחות על חינוך ותפקידו:  

"מורים רבים אינם ראויים להיקרא מורים. הם אינם שמים את ליבם לטובתו הנעלה של התלמיד ואינם רואים אותו כאדם וכישות רוחנית. מורים שכאלה, לא באמת אכפת להם מהתלמידים. מטרתם היא להעביר את החומר הנלמד על מנת לעמוד במשימות שהציבו להם ולקבל את תלוש המשכורת שלהם". מורה אמיתי הוא אומר, יהיה האחד שיאפשר לילדים כמה שיותר חופש ומרחב בתוך עצמו. מורה זה, יעבוד עם שאלות וילמד את התלמיד לחקור. את מה? את הכל.

 

לחקור? את הכל? נשמע טוב ויפה. יחד עם זאת על מנת לאפשר מרחב של חקירה כה גדול כפי שמציע קרישנמורטי, נראה שעל המורים להתרחב בהגדרת תפקידם ולשם כך דרוש אומץ או פשוט אהבה אמיתית לילדים.  ק. אינו רואה במורה כאחד שבא רק על מנת ללמד ידע. הוא מציין שמורה שזוהי תפיסת תפקידו, הוא מורה שיכול להגיש את תעודת ההתפטרות שלו- מורה חייב להיות גם מורה-דרך לחיים. מורה שכזה יוותר על מעמדו ויעודד את התלמידים לחקור ולערר אפילו על דברים שנאמרו על ידו. מורה שכזה, יראה  את תפקידו כאחד שבא ללמד את התלמידים לחשוב, לחקור ולהיות חופשיים גם ממוסכמות חברתיות, שכן רק בדרך זו יכולים הילדים לגעת בכמיהת ליבם האמיתית ובטבעם העמוק.

 

 

ללמד תלמידים לחשוב ולפתח בהם תחושת סקרנות הן כמה מן המשימות אשר עומדות לנגד עיניהם של אנשי חינוך. על פי בנימין בלום, העלאת השאלות על ידיי התלמידים עצמם מסייעת בהבנת החומר ובהפנמתו, ומפתחת אצל התלמידים את יצר הסקרנות. בעזרת שאלותיו לומד התלמיד את הידע (חומר כתוב או ידיעה עצמית)  מרחיב אותו ויוצר ממנו תובנות חדשות. ולמרות זאת, אומר קרישנמורטי: "מורים אינם ממהרים לאפשר לילדים לשאול שאלות". הוא משייך זאת לחשש של המורים להתנסות בפעילות השוברת את המבנה הקונבנציונאלי. חשש זה הוא טבעי ומובן, ויחד עם זאת, אין מן ההכרח שהוא ינהל את השיעור.

 

 

 

העקרונות קשורים האחד בשני.

 

ילדים זקוקים לפעמים להכוונה באופן שאילת השאלות. במחקרו של בנימין בלום נמצא כי תלמידים אשר קיבלו לידיהם דגם של שאלה או חקירה, הצליחו להשתמש בדגם זה מאוחר יותר בצורה עצמאית, אם בכדיי לקבל אינפורמציה שאינה ידועה להם ואם עבור חקירה עצמית. תלמידים אשר הודרכו לשאילת שאלות ברמות גבוהות יותר על פי המודל של בלום, וקיבלו על כך משוב, גילו רגישות לפרטים יוצאי דופן במיון, במידע, בהעלאת רעיונות יצירתיים ובאיתור פתרונות לבעיות בעלות מורכבות גבוהה. מורים שמעוניינים בכך, יכולים אף לעשות מערכיי שיעור העוסקים אך ורק בפיתוח היכולת לשאול שאלות ברמות שונות. 

הדבר אפשרי גם עם ילדים קטנים ממש, רק שאיתם העקרונות יעברו על ידיי משחק ולא על ידי דיאלוג מילולי.

 

ב.  דרך המשחק: 

שתי גננות אשר אימצו את המודל של בלום, לימדו ילדים קטנים ללמוד לשאול שאלות ברמות גבוהות יותר, על דרך המשחק. לדוגמא: הן העלו מספר שאלות ואז מיינו את השאלות על פי סוגים שונים של שאלות שיש עליהן תשובות בסיפור מסויים, ושאלות שאין עליהן תשובות באותו סיפור, וכתבו אותן על גבי כרטיסיות שאותן הן הפכו. כל אחד מהילדים, מרים בתורו כרטיסייה, ועל התלמיד לנחש האם יש את התשובה בסיפור או לא. ניתן לשחק את המשחק הזה באמצעות נקודות. בכלל, פעילות אשר יש בה דינאמיקה קבוצתית היא טריגר להעלאת שאלות והגברת הסקרנות, גם אצל הילדים הפחות ערניים.

 

גם ק. מקנה לילדים תבנית של שאילת שאלות, אך בשונה מבנימין בלום, ק. מפנה את הילדים לחקור דברים שמפריעים להם. בפגישתו עם הילדים, ק. מפנה את המרחב לחלוטין למטרת החקירה. אין לו חומר לימוד להעביר או מטרה להשיג. הוא מזמין את התלמיד לדיאלוג איתו, ובדרך עשייתו הוא מוותר על התבנית שבה מורה הוא האחד שבא ללמד את החומר. הוא יוצא עם התלמידים למסע מופלא של חקירה ומכוון את התלמידים להשתמש במוחם כדיי להבין מדוע הם אינם רוצים ללמוד, מה הם רוצים לעשות ולא מה המורים או החברה אומרים להם לעשות. הוא מעודד את התלמידים להבדיל בין מה שהם יודעים (אוספים ידע) לבין אינטליגנציה אמיתית.

 

משיחות שקיים ק. עם ילדים, הופתעתי לגלות, שילדים ובני נוער שבויים גם הם בדיוק כמונו המבוגרים, בתוך קונספטים חברתיים, משפחתיים ואישיים. קונספטים אשר בניסיון שלנו לחיות על פיהם, נוצרת אצלנו, כמו אצל הילדים, תחושת מצוקה, חוסר ביטחון וסבל.

ק. מעודד את התלמידים לשאול שאלות ולחקור כל תופעה בחייהם ומוביל אותם בתשומת לב  לעבר מרחב פנימי שבתוכו הם יכולים לנשום.

 

 

קרישנמורטי נפגש עם ילד בן 12, התלמיד שאל שאלה שהטרידה אותו:

מדוע אני שונא את עצמי כשאני לא לומד?

זוהי שאלה שחיה בתוך הילד ושלרוב אינה מקבלת שום יחס או מקום, הופכת בדיאלוג עם ק, לדבר המרכזי. ק. הפנה את התלמיד להקשיב לשאלה.

 

ק: "מה מסתתר מאחוריי השאלה הזו?"  הוא אפשר לתלמיד להיות עם השאלה, מבלי ללחוץ לקבל תשובה, התשובה איננה העניין.  

החקירה המשותפת נמשכה. "מאחוריי שאלתך לא מסתתרת השאלה מדוע אני שונא את עצמי כשאני לא לומד כפי שאנשים מצפים ממני? מדוע אני שונא את עצמי כשאני לא נחמד כפי שנדמה לי שאני צריך להיות נחמד? מדוע אני שונא את עצמי כשאני לא חי על פי האידיאל, אני צריך להיות נחמד?"  

 

בדרך חקירתו, ניכר שהוא אינו מחפש להרוויח כלום, ואינו מפחד להפסיד דבר (תפקידו כמורה- כיודע, כוח, שליטה).

 

שאלות מסוג זה הנשאלות בדרך כזו, מפנות את הילד פנימה, לבדיקה, לחקירה, להגות.

ק. שולל בחקירתו את התבניות חשיבה שהמבוגרים ניסו להקנות בכוח רב לילדים, ומנחה את התלמיד לזרוק כל אידיאל שהחברה הכתיבה לו. 

 

בין אם מדובר על שאלות המופנות לתופעות החיים ובין עם מדובר על שאלות המפנות לידע מסוג אחר, שאילת שאלות מצד התלמידים תלויה בצורה משמעותית באופן הלימוד של המורים וביכולת שלהם לאפשר את המרחב לשאלות.

 

כמו קרישנמורטי . גם אוסקר ב. מורה וסופר צרפתי מעביר הסדנאות לתרגול פילוסופיה לילדים, וכותב הספרים "מהם החיים"? מהם טוב ורע?" ו"מהם רגשות?" המלווים באיורים מקסימים ומצחיקים, הציב לו למטרה ללמד אנשים לחשוב. את המרקחת הייחודית שרקח הוא מכונה בשם "תרגילים בפילוסופיה מעשית" והיא שואבת את עקרונותיה ישירות מהדיאלוג הסוקראטי . 

 

לספרים שלו מתכונת קבועה: בכל ספר ישנן שש שאלות מרכזיות. כל פרק נפתח בשאלה קיומית המודפסת באותיות ענק ("למה אנחנו חיים? למה אנחנו מתים?"). בעמודים הבאים, מופיעות תשובות שילדים בני 6-12 נתנו.  זהו הדיאלוג המרכזי, אשר חושף את שלל התשובות שיש בתוך מוחם של הילדים (כמו המבוגרים), בדבר נושאים שונים. תשובות אלו, הן לרוב תשובות שעל פיהם הילד חי ושופט את איכות חייו. לדוגמא: איך נדע שההורים שלנו אוהבים אותנו? לשאלה זו ניתנו תשובות רבות. תשובות כגון: הם מנשקים אותי, הם נותנים לי מה שאני רוצה. כשמתבוננים על התשובות האלה, אפשר לראות כיצד ילד שהאמונה הנמצאת בתוכו, "הורים שאוהבים נותנים לי מה שאני רוצה", יכול להיכנס לחוויה של מצוקה בכל פעם ובכל רגע שבו ההורים לא נותנים לו מה שהוא רוצה. עבורו, בכל פעם שהוא אינו יקבל מה שהוא רוצה, הוא יחשוב שהוריו לא אוהבים אותו. המוח של הילד הקטן, מקובע וסגור בתוך תבנית חשיבה והדבר עלול לגרום לו סבל. מטרתו של אוסקר היא לאתגר את החשיבה ואת תבניות החשיבה הרגילות, ובמילים שלו, לאפשר למוח לקרוס ולהגיע למצב של "לא ידוע". אוסקר גזר מהשאלה המרכזית ומן התשובות, שאלות קטנות אשר מטרתן היא לערער על דרך החשיבה המקובעת. בכך שהוא עושה זאת, הוא מאפשר לילדים לחוש את האושר הטמון במוח ערני.        

 

דוגמא ( מתוך הספר מדברים פילוסופיה, "מהם רגשות?")

 

שאלה מרכזית:

איך נדע שההורים שלנו אוהבים אותנו?

 

תשובה שניתנה על ידי ילדים:

הם מנשקים אותי.

 

שבירת תבנית החשיבה על ידיי שאלות קטנות:

כן אבל...

האם כל האנשים שמתנשקים באמת אוהבים זה את זה?

כל האנשים שאוהבים מתנשקים כל הזמן?

האם תמיד נעים לנו לקבל נשיקות?

 

כך, כפי שניתן לראות, הוא פותח את החשיבה לילדים. הוא עובד עם השאלה ומעורר את הילדים לחשיבה, ודרך עניינים "פשוטים" כמו רגשות, עוסקים הילדים בשאלות קיומיות, בדיונים על טוב ורע, חיים ומוות, ובעצם, בסוגיות המוסריות והאתיות שהעסיקו את גדולי הפילוסופים מאז תחילת החשיבה האנושית המתועדת. הילדים מוזמנים לחשוב על זה. לדבר על זה. לתת תשובה, או שלא.

 

"הרעיון לתת לילדים ספר, שיגרום להם לחשוב אחרת מהמקובל, מפחיד הרבה אנשים". 
אוסקר קיווה שספריו ייכנסו לתוך מערכת החינוך בצרפת, דבר שלא קרה, אבל כמה מרעיונותיו חדרו בכמה מקומות אל תוך ספרי הלימודים הקיימים. בהם יש עכשיו "פינה של תרגול פילוסופי" פרי מוחו, לילדים בכיתות ב', ג', ד'. ספריו תורגמו ל-16 שפות ונמכרו למו"לים ב-16 מדינות. 

 

*

שימוש בשאלות יכול לאפשר לילדים חוויה חדשה בתוך בית הספר. חוויה של כבוד, של אכפתיות ושל יחס אישי ורב מימדי. ככל שנרבה לגרות את מוחם של הילדים לחשיבה וחקירה, כך היכולת שלהם להיות אנשים יצירתיים ושמחים, תהיה גדולה יותר. במובן זה, בידינו מצוי אחד המפתחות הגדולים ליצירת דור חדש, שמוחו רענן וסקרן, ושטבעו הוא חקירה מתמדת. אנו כמורים ומדריכים, מחויבים לשאול כל הזמן מהו תפקידנו, ולהגיע אל הילדים, מצוידים בסקרנות לגלות מהו תפקידנו האמיתי במפגש שלנו איתם.