ממחר אהיה אדם חדש
טכניקת השאלה בשאלות של התמדה

נגה סיני

התחלות חדשות
התחלות חדשות הן דבר מעורר ומלא שמחה. מי מאיתנו לא פצח ביום ראשון בהחלטה של שינוי בחיים: דיאטה, הפסקת עישון, החלטה נחושה להירשם לחדר כושר. אנחנו מגיעים לנקודת הזינוק, מלאים במוטיבציה, מרגישים שממש עכשיו אנחנו בשלים לשינוי ויכולים להתמיד בו וממש לבנות את עצמנו מחדש, קונים חסה ושלל ירקות, משלמים לשנה מראש לפקידה היפהפייה בחדר הכושר והעתיד נראה ורוד מתמיד.
ההרגשה ביום הראשון נהדרת, אין כמו משמעת עצמית ולקיחת אחריות על החיים שלך, אנחנו אומרים לעצמנו. אבל אצל רובנו, איכשהו כבר במהלך החודש הראשון, מגיע אירוע עתיר קלוריות וקינוחים שהורס את ההחלטה שלנו לדבוק בסלט, או גשם שיורד בעוז בחוץ וגורם לכך שאין סיכוי שנעטה על עצמנו בגדי ספורט ונצא מהבית לחדר כושר. ההחלטה הנחושה מתמוססת ואנו נשארים ריקים ומאוכזבים מעצמנו. השינוי המיוחל שוב לא קרה.
למה אני לא מצליח להתמיד במשהו שעושה לי טוב? אנחנו שואלים את עצמנו, מתוסכלים. כמה פעמים אני מתחיל משהו ולא מצליח להתמיד בו.


ילדים לא טובים בלהתמיד בדברים

אצל ילדים ובני נוער זה נושא רגיש במיוחד. הורים רבים ניצבים זועמים מול הילד שרצה בכל נפשו ומאודו ללמוד לנגן בגיטרה וכעת היא משמשת כסוג של מתלה בגדים בחדר המבולגן מדי גם ככה. "אני אנגן כל יום ואתאמן," הוא בישר לנו בעיניים נוצצות," גיטרה זה מה שהכי הייתי רוצה בעולם ללמוד. אני לא מבין למה כל החברים שלי יכולים ללמוד לנגן ורק אני לא."
נראה שהוא באמת רוצה, אבל לא מספיק בכדי ממש להתאמן ולהגיע לתוצאות.
הסיפור חוזר על עצמו באלף צורות. הילדה רוצה ללמוד בלט ואחרי שבגדי הבלט נרכשו, החוג שולם וכבר התחלתם לפנטז על הבלרינה הורדרדה והענוגה שצומחת מתחת לאפיכם, לפתע פתאום שתי חברותיה הקרובות עזבו את החוג והיא לא מוכנה להמשיך בלעדיהן. הילדים רוצים לגדל כלב יותר מכל דבר אחר בעולם וכבר אחרי שהבטיחו ונשבעו בכל היקר להם שהם אלה שיוציאו אותו לטייל, אתם מוצאים את עצמכם מנומנמים, מטפלים בכלבלב נרגש שצריך ליטופים וארוחת בוקר וטיול בגן הציבורי. התחושה הכללית היא שיש מתח, ציפייה וכעס מצידנו כשהילדים לא מסוגלים למשמעת עצמית והתמדה. תחושה דומה למה שאנחנו מרגישים כלפי עצמנו כשאנו שוברים תוכנית אכילה בריאה, דוחים משימות, לא מתמידים ומגלים שאין לנו כוח לממש רעיון שהיה משאת נפשנו עד לא מזמן.

התפוח לא נופל רחוק מהעץ

במובן זה, הילדים הם סוג של שיקוף עבורנו ומגיבים בהתאם למה שהם פוגשים בהתנהגות שלנו וזה לא קל לנו. אחד הנושאים הכי לא פשוטים להתמודדות כהורה היא התחושה שדברים שאנו מתקשים איתם מופיעים גם אצל ילדינו. קשה לנו לראות אצל הילד שמתעצל ללכת לחוג הטניס שהוא אוהב משקף את הדמות של עצמנו מעדיפים לשקוע בעיתוני השבת מאשר להצטרף לטיול האופניים שבעבורו רכשנו אופני שטח מיוחדים ושאם נצא אליו נהיה שמחים הרבה יותר. קשה לנו לראות את חוסר העקביות שלנו, עובר בתורשה לילדים שלנו.
האמת הפשוטה היא שזה טבעי לחלוטין להיות מודל חיקוי לילדים שלנו. והסוד המשמח שבתפקיד כזה הוא שאפשר להשתמש בו כדרך מצוינת ומרגשת לגרום לעצמנו להתבגר ולקחת אחריות אמיתית על עצמנו ועל החיים. במובן זה השיקוף שלהם לגבי הקשיים, הדפוסים והאתגרים שלנו יכול להפוך למתנה של צמיחה אם נפסיק להיעלב, לכעוס ולצפות מהם להיות אלה שיכפרו על מה שאנחנו לא מסוגלים לעשות ונתמקד בשינוי עצמי. בואו נסכים לעובדה היפה הזו: כהורים אנחנו מודל לחיקוי בבית בכל גיל ובקשר לכל תחום. מה שנשאר לנו הוא להרים את הכפפה וליהנות מלהיות מודל ראוי שיעורר בנו עצמנו השראה וכבוד עצמי. רוצים שהילד יהיה יותר עקבי ועם יכולת משמעת עצמית והתמדה? כלל ראשון: בואו נפנה את האנרגיה לעזור לעצמנו להשתנות. הוא כבר ילך בעקבותינו בקצב שלו מבלי שנצטרך להילחם איתו. כשאנו מפנים אל הילד תסכול שהיינו אמורים להפנות אל עצמנו אנחנו לא מצליחים לעזור לו או לנו להתקדם. ואחד הסודות היפים ביותר בתוך משפחות הוא שכשאחד מבני המשפחה מתחיל לפרוח, הוא יכול לסחוף גם את האחרים לעלות על מסלול הפריחה שלהם בעצמם. וכלל שני: בשביל לשנות את המצב הקיים צריך קודם כל להבין אותו ולראות אותו בבהירות. זה נכון לילד עצמו וזה נכון גם לנו. " אני עצלן", זה רק סימפטום. לא סיבה אמיתית לחוסר משמעת עצמית.

לשאול את השאלות הנכונות

מיכל בת ה14 היא פסנתרנית מוכשרת במיוחד ואפילו אוהבת לנגן, רק שנושא המוסיקה בבית הפך לדרמה שלמה וסוערת. ההורים היו מתוסכלים מהזלזול שלה באימוני הנגינה ואילו היא מצידה הרגישה שהלחץ שמפעילים עליה לא הוגן ובטח לא עוזר לה. מיכל הביאה לטיפול את ההתמודדות הזאת והיה ברור שזה נושא כאוב שלה גם עם עצמה וגם עם הוריה. היא הודתה שהיא עצמה לא מבינה איך ייתכן שלמרות שהיא נהנית לנגן, ברגע האמת כשהיא צריכה להתאמן, היא בורחת לממתקים, משחקי מחשב או ריבים קולניים עם אמא.
השאלה אותה בחרה לבדוק עם עצמה הייתה: למה אני לא נותנת את הלב שלי לפסנתר?
כשאנו מוכנים לעצור ולשים זרקור אמיתי על הדפוסים שלנו משהו קורה - האמת מתגלית. מיכל פגשה את הפחדים שלה מתחרותיות לקראת רסיטל שעמדה להשתתף בו, את הקושי שלה לנהל לוחות זמנים ולהתארגן ואת הקשיים החברתיים שהם אלה שהקשו עליה לבלות שעות בנגינה- היא פחדה מבידוד חברתי ומזה שהיא תהיה לא מקובלת כי היא נמשכת למוסיקה קלאסית. כשהאמת נחשפה אפשר היה להתמודד עם האתגר ממקום נכון ומשחרר.


לנוע כמשפחה אחת קדימה

כשאנו מתקשים להתמיד ולהיענות במלואנו לשינוי, כדאי לנו לבדוק בצורה מקצועית מה הסיבה לכך. כך אנו מלמדים את הילדים שלנו, דרך דוגמא אישית, באמת לקחת אחריות ולהיכנס ללב העניין, גם ילדינו יכולים לגלות מה הסיבות האמיתיות לקושי שלהם לפעול, להתמיד או להגשים מטרות. חשוב לפגוש את הסיבות האמיתיות, גם אם אנחנו בני עשר וגם אם בני שישים. כשאנחנו מגלים מי אנחנו, אז אנחנו יודעים לטפל במחסומים שלנו. נער שפגש את עצמו והצליח להקשיב לחוכמה הפנימית שלו יידע איזה חוג באמת מתאים לו, מה המחסומים או הפחדים שלו מלהתקדם ואיך להעצים אותו באמת. כהוריו נוכל לדעת איך לעזור לו באמת בהתאם למה שהוא צריך ולא בהתאם למה שנדמה לנו שנכון לו. האחריות שלנו היא להעצים את עצמנו כדי לשמש דוגמא ולתת לו אפשרות וכלים להעצים ולהכיר את עצמו. משפחה שבה כל אחד לוקח אחריות על עצמו הופכת למשפחה של צמיחה, שינוי והרבה שמחה. טכניקת השאלה משמשת אותנו בעבודה של כל אחד מבני המשפחה עם עצמו ובעבודה משפחתית כאחד ומביאה לתנועה קדימה בקרב כולם במהירות האור





.